ציונות=גזענות

אם מישהו היה שוב זקוק להוכחה כי הציונות הינה צורה ברורה של גזענות, הרי שחוק ההסדרה שעבר ביום 16,11,2016, בקריאה טרומית במוסד האפרטהייד המכונה כנסת ישראל, סיפק הוכחה ניצחת לכך. שמו של החוק הזה הוא כינוי כוזב של מה שצריך להיקרא "החוק להסדרת שוד הקרקע מתושבים שאמם אינה יהודיה". חוק זה מתיר ליהודים להעביר לחזקתם כדין כביכול, קניין קרקעי פרטי של לא-יהודים החיים בפלסטין הכבושה. כך בוטלה זכות הקניין של הפלסטינים, כמו שבוטלו קודם לכן שאר הזכויות הדמוקרטיות - חופש הביטוי שלהם, חופש ההתארגנות, זכותם לחיי משפחה, חופש התנועה וזכותם להגדרה לאומית עצמית במולדתם. החוק הזה, השייך למה שפרופסור ישעיהו ליבוביץ המנוח נהג להגדיר כמהלך יודו-נאצי, עבר כמובן בהצבעה דמוקרטית. ממש כמו חוקים דומים שעברו ברייכסטאג לפני פחות משמונים שנה, וחצי יובל מאז ביטל האו"ם את אחת ההחלטות הצודקות שלו בעניין גזענותה של הציונות. התעמולה הישראלית טוענת כי "האו"ם תמיד נגדנו". זהו שקר תעמולתי שמטרתו לדרוש עוד ועוד זכויות יתר לקולוניית המתנחלים המכונה מדינת ישראל, שנוסדה כשלוחה של אירופה הלבנה בחוף המערבי של הים התיכון. האו"ם, שהוא הארגון האמור כביכול לשמור על שלום העולם, הינו למעשה מוסד המנסה לחלק בין המעצמות השולטות את שלל השוד הבינלאומי הנלקח משאר עמי העולם, ולמנוע מלחמה ביניהן. האו"ם מחל לישראל על הפרת תוכנית החלוקה והכיר במדינת ישראל לאחר שכבשה מחצית מהטריטוריה שיועדה למדינה הערבית, התעלם מהטיהור האתני הנרחב של ילידי הארץ שביצעה, התעלם מהעובדה שבאופן חוקי יש בישראל שתי אזרחויות נבדלות המהוות בסיס לאפרטהייד ולא ביטל את הצטרפותה לאירגון שאמנת היסוד שלו אוסרת על חקיקה גזענית כזאת.רק פעם אחת בהיסטוריה של האו"ם התקבלה החלטה אנטי ישראלית ברורה שקבעה כי ציונות היא גזענות. ההחלטה הגיעה לעצרת הכללית ביוזמת "הארגון לאחדות אפריקה" שרוב מדינותיו הגיעו לעצמאות בניגוד לרצון המעצמות ובניגוד להתנגדות ישראל לשחרורן במשך כ-20 שנה. ישראל הצביעה באו"ם נגד שחרור אלג'יר, טוניסיה, טנגנייקה, רואנדה-בורונדי, גינאה והמושבות הפורטוגזיות ועוד. בחלק מההצבעות היה הקול הישראלי מכריע, וגרם לדחיית עצמאותן של מדינות אפריקאיות מדינות המזרח התיכון, ברה"מ וגרורותיה, סין ומדינות אסיה הצטרפו ליוזמה, וב-10 בנובמבר 1975 נתקבלה בעצרת הכללית של האו"ם החלטה 3379 אשר קבעה כי ציונות היא צורה של גזענות, וכי ישראל משתפת פעולה עם משטר האפרטהייד בדרום אפריקה ועם השלטון הקולוניאלי הפורטוגזי המבצע מעשי זוועה בארצות שבשליטתו. זו הייתה החלטה מנומקת היטב, צודקת ונכונה. כמה מוזר שהיא לא גרמה לאו"ם לפעול בשום צורה שהיא: לא סנקציות, לא תביעות ולא חרמות כפי שמן הסתם ציפו יוזמי ההחלטה. ביוזמת שמעון פרס גיבשה ישראל אסטרטגיה מתוחכמת כדי להביא לביטול הצהרה בינלאומית חשובה זו: לייבא לארץ יהודים מאתיופיה. הרעיון לייבא שחורים כאליבי לווילה הלבנה בג'ונגל החום היה מבריק ונועד להוכיח, בעיקר לאפריקה ולמדינות העולם השלישי שישראל אינה גזענית, ולראיה יהודי אתיופיה, המשמשים כתעודת יושר. כך נוצרו סיפורי "הצלה" הרואיים של יהודי אתיופיה שעד אותה שעה איש לא רצה בהם בארץ. בסוף שנות השבעים הובאו מאות אתיופים באמצעות המוסד וצה"ל, ובתחילת שנות השמונים החל מסע מתוקשר תוך הצהרות והכרזות שנועדו לאוזני מנהיגים אפריקניים,כי ישראל אינה מבדילה בין שחורים ללבנים (השייכים לגזע היהודי). אשר נעים, השגריר לשעבר של ישראל באתיופיה בתקופת מבצע שלמה, הכריז כי מדינת ישראל היא ״המדינה היחידה בעולם שהביאה שחורים לתוכה שלא בשלשלאות״. המהלך התעמולתי הצליח. מדינות אפריקה אכן שוכנעו לשנות את הצבעתן בהשפעת הלחץ שהפעילה ישראל בעזרת ארצות הברית. ב-16 בדצמבר 1991 האו"ם חזר בו בהחלטה 4686.המוטיבציה הישראלית "לייבוא שחורים" הצטמצמה מאוד מאז, אך לעומת זאת האתיופים שהגיעו לישראל למדו על בשרם את מה שהאו"ם החליט להכחיש: הציונות ותוצרתה - מדינת ישראל, הינן גזעניות לעילא. הגזענות הישראלית ניזונה משני מקורות. הראשון שבהם הוא היותה קולוניה מיישבת, הרואה בעם הילידים שבארצו התנחלה חומר אנושי נחות שאין בו צורך. היום ניתן לקבוע בוודאות כי בכל המקרים של קולוניאליזם מיישב כמו אמריקה, אוסטרליה, קנדה וניו-זילנד השמדת הילידים הייתה חלק אינטגראלי של ההתיישבות. במילים אחרות, כוונת ג'נוסייד טבועה בעצם תהליך ההתנחלות המיועד להחליף עם אחד בעם אחר. עד עתה היה הג'נוסייד של התנועה הציונית, מבוקר ואיטי.התהליך החלופי היה הטיהור האתני העצום והמתמשך מזה 70 שנה. התפרצויות ג'נוסייד חמורות מתרחשות אמנם מפעם לפעם ברצועת עזה, המשמשת לישראל שדה ניסוי להרג של תעשיות החימוש והביטחון, אך עדיין לא לבשו צורה מתוכננת ורציפה. המקור השני לגזענות הישראלית היא ההלכה הרבנית היהודית, שפרחה כאן דווקא משום שהיא מתפתחת בטריטוריה שנשדדה מילידיה המקוריים של פלסטין. הצורך של קהילת המתנחלים למצוא צידוקים משכנעים לשוד ולהדרת הילידים דוחף את החברה היהודית בהתמדה אל עולם המיתוסים המנחם של הדת היהודית. את הזהות הישראלית שנבנתה למעשה על-ידי הזרם הקולוניאלי-סוציאליסטי מבטאים כיום בהצלחה גדולה יותר רבני "הבית היהודי". מי שתורם בהתלהבות לגיבושה הם רבנים מהסוג היודונאצי, הפועלים לזהות את הפלסטינים עם עמלק האגדי. לדוגמה: עלון פופולארי בשם "מעייני הישועה" המופץ בבתי הכנסת ומוצא לאור על ידי אגודה בעלת אותו שם, שראשיה הם: הרב שמואל אליהו מצפת, הרב שלמה אבינר מבית אל והרב יעקב אריאל מרמת גן. העלון משלח אש וגפרית ברבנים החולקים על מנהיגי האגודה ובעיקר ברבני "צהר", וזה מה שיש לאנשי הדת להגיד על מתנגדיהם: "מעניין אם את ריכוז העמלקים במחנות השמדה הם ישאירו לאחרים או אולי יכריעו שמחיית עמלק כבר לא רלוונטית. ימים יגידו". כמובן שאף יועץ משפטי ואף אדם אחר, כולל אדון נתניהו לא האשים את מחבריו היודונאצים של מסמך זה מעורר חלחלה זה הצופה הקמתם של מחנות השמדה, בהסתה לרצח עם. שילוב שני מקורותיה של הגזענות הישראלית מייצר תמהיל נפיץ ומסוכן ביותר.הוא מסוכן לפלסטינים, לתושבי ישראל, למדינות האזור וליהודי העולם. לעומת זאת, השוליים הפונדמנטליסטים אינם גורם המסכן את המערכת השלטונית אלא חלוץ המהווה עבורה מצפן ואפילו אורקל. רצף החוקים האנטי דמוקרטיים נגד האוכלוסייה הערבית, ארגוני זכויות אדם ואפילו ליברלים ביישנים אינם מהווים "פאשיזם", כפי שטוען בחרדה השמאל הציוני, אלא תופעה ייחודית ומסוכנת בהרבה. משטר הגזע היהודי בישראל הולך והופך למשטר יודו נאצי. המיתוסים הקדומים של קדושת האדמה, קדושת הדם היהודי עליונות גזענית הבנויה על "אתה בחרתנו" ועשרות אלפי חסידי בניית המקדש והריסת מסגדי "הר הבית" יוצרים מעגלים הולכים ומתרחבים בחברה העוברת תהליך מהיר של נאציפיקציה. יש לזכור כי הגזענות הישראלית מתבטאת גם בחוקי החירום האנטי דמוקרטים שלה. המשטר הישראלי הוא המשטר היחיד בעולם המוגדר כמשטר דמוקרטי כביכול, המבוסס כמעט 70 שנה (כשלושה דורות!), על מצב חירום. מצב החירום הזה, המאפשר למשטר לשבור, לבטל או להשעות כל חוק באופן כאילו חוקי, הינו הדוגמה היחידה בעולם כיום לחזונו המשפטי של קרל שמיט שהיה זמן מה התאורטיקן ה"חוקתי" של המפלגה הנאצית. חוקים אלה נשענים על "תקנות ההגנה לשעת חירום" 1945", שירשה ישראל מן השלטון הקולוניאלי הבריטי, ההולמות לחלוטין את המשטר הציוני. לחיבור בין המהות של עקרונות הציונות ועקרונות הנאציזם היו לא רק משמיצים אלא אף אוהדים. את ההשוואה המחמיאה והכנה ביותר בין הציונות והתפישה הנאצית על עניין טוהר הגזע, ניתן למצוא בספרו של הרב יואכים פרינץ, מראשי הציונים בגרמניה, שהוציא בשנת 1934, ספר בשם Wir Juden (אנו היהודים) ובו הביע את שביעות רצונו מן "המהפכה הגרמנית" אשר חיסלה את הליברליזם, וכך, כדבריו, "הצורה היחידה של חיים פוליטיים שסייעה להתבוללות יהודית, טבעה ונעלמה". הד"ר פרינץ, רואה בחוקי הגזע הנאציים את "מילוי שאיפתנו (!)" וממשיך: "אנו מעוניינים שאת מקומה של ההתבוללות יתפוס חוק חדש: הצהרת השתייכות אל העם היהודי ואל הגזע היהודי. מדינה הנבנית על בסיס טוהר האומה והגזע, יכולה להיות מכובדת רק על ידי יהודי המצהיר על שייכותו לבני מינו" אכן אב רוחני נפלא לאנשי ארגון "להבה". החנופה הגסה להיטלר לא הפריעה לאותו יודונאצי להפוך כמה שנים אחר כך לאזרח אמריקני ולסגן יושב ראש הקונגרס היהודי העולמי, וגם לידיד קרוב של גולדה מאיר, כשהייתה ראש ממשלת ישראל. הפוליטיקאים של השמאל הישראלי וצאן מרעיתם חוששים ש"חוק ההסדרה" הגזעני המכשיר שוד אדמות בגלוי יביא לתגובה בינלאומית חמורה ואולי אף לאימוץ מחדש של הקביעה כי ציונות היא גזענות. השמאל הרדיקלי, לעומת זאת, מצפה שהאו"ם יעניש את ישראל ויאמץ מחדש את ההגדרה הנכונה של מדינת הנגע היהודית. אולם זו תקוות שווא. הניסיון הקודם הוכיח כי בעלי הבית האמיתיים של המוסד הנ"ל, המעצמות האימפריאליסטיות, רואות בישראל בדיוק את מה שהכריז הרצל ומה שיודעות מדינות המזרח התיכון ואפריקה. ישראל מהווה את זרוע הברזל של העולם המערבי, מבצר הקיים מטעמו לצורך השליטה במזרח הערבי למניעת איחודו וחיזוק נחשלותו. אין בינתיים כל תחליף לישראל במערכת האימפריאליסטית, משום היציבות החברתית שלה, המאפשרת קיום צבא ענק ופריביליגיוני. דווקא ההדתה של החברה הישראלית היהודית, שנועדה להגביר את יציבותה ואת זרותה באזור, מבטיחה שישראל תמשיך לשרת את האינטרסים המערביים מול עמי האזור. המאבק היחיד היכול להביא לשינוי מהותה של ישראל הוא מאבק בתוכה להפיכת מדינת היהודים למדינה חילונית דמוקרטית כאשר מדוכאי מדינת הגזע היהודית יקומו בסופו של דבר להצטרף למאבק הזה.