האדם הנכון במקום הנכון.
מינויו של אלוף משנה קרים לרב הצבאי הראשי של "הצבא המוסרי ביותר בעולם" הינו המעשה הנכון בזמן הנכון. אלה שדחפו מינוי זה מקווים, שהוא יתרום לשיפור מנגנון הקלגסות של צבא הכיבוש, ימנע מצבים של דיסוננס קוגניטיבי אצל צעירים המתגייסים בחדווה ליחידות המובחרות ויפסיק את ההצגות המתקיימות עדיין, של חקירות עצמיות של פשעי מלחמה. מינויו יהפוך את הצבא של מדינת היהודים להחלטי יותר ופחות הססני.סוף סוף ניפטר מההססנות וההתלבטות שכה מאפיינות את היהודי הגלותי. בדם וביזע קם לנו גזע.
בשלב הזה של הפיכת צה"ל לצבא השם, איל קרים אינו מהווה חריג, להיפך: הוא מהווה תרומה חשובה לדרג הביניים של הפיקוד העליון על הצבא שבו כבר רגילים ל"סיכול ממוקד" של פלסטינים לא רצויים, למניעת שירת נשים באוזני חיילים דתיים ולסילוק הדרגתי של חיילות ממילוי תפקידים ביחידות של חובשי כיפות. בפני קרים פתוחה וסלולה הדרך לכפיית ערכי יהדות ההלכה על צבא המדינה היהודית.
את דרכם של קרים ודומיו לתוך המערכת הצבאית כסמכויות חינוכיות וערכיות, סלל הפיקוד הצבאי הצפוף באחים לנשק של הרבצ"ר החדש. די להיזכר באלוף משנה עופר וינטר, שבמלחמה האחרונה על עזה קרא לחייליו "להלחם למען אלוקי ישראל באנשי עזה המנאצים את שמך". גם הוא, כמו הרב הצבאי, קודם אחרי הטפות הממבו-ג'מבו שלו לתת-אלוף. אח נוסף של הרב קרים הוא הרב יגאל לוינשטיין, ממקימי המכינה הקדם צבאית בעלי, תקף השבוע את הצבא וטען כי התבלבל בהובלת חיל החינוך, המביא לדבריו, לחינוך לפלורליזם דתי, ולהכרה בקהילה הגאה, אותה הגדיר "סוטים". משנתו של הרב קרים מקובלת בצה"ל מזה זמן רב. זה התחיל בהוצאות פומביות להורג של פלסטינים שזכו לחותמת הכשרות של פרופ' אסא כשר, מחבר "הקוד האתי" של צה"ל. כבר ביוני 2003 פורסם בכתב העת של המכללה לביטחון לאומי מאמרו של כשר, אותו כתב ביחד עם אלוף עמוס ידלין, שהיה אז מפקד המכללות הצבאיות. תחת הכותרת "לחימה מוסרית בטרור" מהווה המאמר כתב-טיהור למדיניות החיסולים, שהמאמר אימץ עבורם את השם המכובס "משימות של סיכול ממוקד". כתב אינדולגנציה מראש ובדיעבד לכל פעילויות הצבא.
מדרשו התיאורטי של איל קרים, כהן דת המורשה לפסוק ולהוציא "פתוות", אינו חורג כלל ממסגרת ההלכה היהודית הרבנית, שהציבור החילוני חובב "מסורת בית אבא" בור גמור לגביה. הקביעה החריפה ביותר שלו, שרק "ידיעות אחרונות" הביא לציבור בגלוי בבהירות ובכותרת ראשית הייתה: מותר לאנוס במלחמה ובמילים של אי-כבוד הרב: "בעת מלחמה מותר לספק את יצר הרע באמצעות משכב עם גויות טובות מראה בניגוד לרצונן" (12.7.2016). לאלה המזועזעים מקביעת הרב קרים כדאי לגשת לארון הספרים היהודי ולגלות שההלכה היהודית כבר נדרשה לנושא אונס של גויות על ידי יהודים. גויה שיהודי אנס אותה יש להרוג, אבל רק אם כבר מלאו לה לפחות שלוש שנים: "ישראל שבא על הגויה בין קטנה בת שלש שנים ויום אחד בין גדולה, בין פנויה בין אשת איש, ואפילו היה קטן בן תשע שנים ויום אחד, כיוון שבא על הגויה בזדון, הרי זו נהרגת, מפני שבאה לישראל תקלה על ידה, כבהמה". היהודי, מכל מקום, חייב מלקות, ואם הוא כהן, דינו מספר מלקות כפול, כי פשעו כפול: כהן אסור לו לקיים מגע מיני עם זונה, וההנחה היא שכל הנשים הגויות הן זונות, כולל לאחר גיורן. (אסמכתא: הרמב"ם, מתוך האנציקלופדיה התלמודית, הערך "גוי", עמוד רצ"א).
למרות שקביעתו של הרב קרים פורסמה 13 שנה לפני שמונה לרב הצבאי הראשי, הרי שכבר אז כנראה חש כמצביא במלחמות ישראל. הכלל ראשון לפי משנתו הוא שכל מלחמות ישראל אינן מלחמות ברירה - הן מלחמות מצווה (שאינן כידוע אלא מלחמה מתמדת). "במלחמה נפרצים גם גדרי הצניעות ואף אישיות הפרט נמחקת למען הכלל. רגשותיו וצרכיו של היחיד נדחקים לקרן זווית למען הצלחת האומה במלחמה". איך זה מסתדר עם הצורך הדחוף של החייל לאנוס אישה יפה לא יהודיה? הנה ההסבר של הרב קרים: "אחד הערכים החשובים והמכריעים במלחמה הוא שמירה על כושר הלחימה של הצבא". לשם כך כמובן אונס הגויה הותר במלחמה: "מתוך התחשבות בקשיי הלוחמים. ומאחר והצלחת הכלל במלחמה עומדת לנגד עינינו, התירה התורה לפרט לספק את היצר הרע בתנאים שהתירה, למען הצלחת הכלל". (פורסם באתר כיפה, 29.3.2012) http://www.kipa.co.il/now/48026.htm כתשובת הרב איל. מעניין מי בכלל פנה אל הרב בשאלה כזו?
אנשים השואלים שאלות כאלה, ורבנים המספקים תשובות כאלה לאנשים הפונים אליהם במקום להפנות אותם מייד לטיפול נפשי, הם חלק מתהליך ההדתה הפרימיטיבית העובר על החברה הישראלית בכללה ועל הצבא במיוחד. תהליך זה מקורו במספר גורמים הדוחפים אנשים רבים, בעיקר צעירים לחפש זהות מובהקת יותר ועמידה יותר בתוך חברה קרועה ומשוסעת שיצרה כאן תנועת המתנחלים ששמה "הציונות החילונית". ההשתלטות על פלסטין ההיסטורית לא הצליחה לבנות אומה מודרנית על בסיס של שוק ומסגרת טריטוריאלית שיושביה הם האומה החדשה, ויצרה משבר מתמשך של זהות. אופייה המתבדל הבסיסי של הציונות, הדוגלת בהפרדת היהודים מן האחרים ושוללת את אפשרת קיומו של לאום ישראלי הביא את מדינת ישראל להכריז מראש על היותה מדינתו של לאום דמיוני. שהרי ה"לאום היהודי" הינו ישות מטפיזית המצויה מעבר לזמן ולמקום וכל מאפייניו הם דתיים בלבד.
בשל היות היהדות דת ולא לאום כטענת שריה, מוריה וכוהניה, הולכת ונחשפת הסתירה שבין מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית. ישראלים שונים בוחרים צד. בשלושים השנים האחרונות הצטמצם מספר הישראלים ממוצא יהודי המגדירים עצמם כחילונים מ-70% ל-46%. זוהי הדתה של שליש מהאוכלוסייה החילונית במשך שלושה עשורים. במהלך תקופה זו השתלטה הגזענות שבהלכה היהודית על המכללות הצבאיות, על ישיבות ההסדר ואף על מערכת החינוך, כולל החינוך הממלכתי. גזענות זו מתחברת לתחושת העוינות הטבעית שפיתחה אוכלוסיית המתנחלים הקולוניאלית כלפי אומת הילידים הראשונית שהתגבשה כאן לפני ההגירה הציונית, ולאימה שמקורה ברגשות אשמה ברורים. כתוצאה מכך מחריפה מדיניות האפרטהייד המהווה את הבסיס החוקי האמיתי של מדינת ישראל.
בשלב זה אין שום כוח היכול לעצור את ההגזעה המחריפה של מדינת היהודים, את ההתבהמות האלימה של צבא הקלגסים שלה ואת בגידת האינטלקטואלים הישראלים הממשיכים לדבוק באידיאל ציוני שמעולם לא היה קיים. רבים מדי מהישראלים היהודים המגדירים עצמם כחילונים, מאמינים (בתמיכת מוריהם הרוחניים, הממלאים את האקדמיה, עולם המשפט, הספרות והשירה) באגדה שהם יהודים לא דתיים, ותומכים נלהבים באוקסימורון של מדינה יהודית ודמוקרטית". רובם מסרבים להאמין שחיה מסוג זה היא אחותה התאומה של מדינה "אסלאמית ודמוקרטית". חששם החמור ביותר הוא ממה שהם מכנים "מלחמת אחים" בלי להבין שכדי ליצור דמוקרטיה של ממש יש לפעמים גם להסתכן במלחמת אזרחים, ומי בכלל אמר להם שגזעני הדת הם אחיהם? למה בדיוק?
אם חילונים אלה חפצי חיים, עליהם להבין שבני בריתם הטבעיים הם לא אחרים מאשר אותם ילידים שהציונות ומדינת היהודים מנסים מזה מאה שנה להפוך לאבק אדם. רק התחברות עמם תוך הכרה מלאה בזכויותיהם תוכל להפוך את מדינת הגזע היהודית למדינה חילונית דמוקרטית, מדינה בה כל האזרחים שווים, וקשרם לטריטוריה ולמדינה אינו עובר דרך זהות דתית או עדתית. אם לא נפעל לייצר מסגרת מדינית דמוקרטית בעלת חוקה של שוויון וחירות שתחליף את מדינת היהודים, נשקע כולנו עם בנינו ונכדינו בביצת הכיליון. הרב איל קרים ראוי מאין כמוהו לשאת את תפילת האשכבה האחרונה של החברה שהצמיחה מורי הוראה כמותו ומצדיעה להם עם דרגות ומדים.
אלי אמינוב - יולי 2016