במזל תאומים

ליילה זרוגי, שליחתו של מזכ"ל האו"ם לנושא ילדים בסכסוך מזוין, המליצה לכלול את הצבא הישראלי ברשימה שחורה – לצד ארגונים כמו אל-קעידה, בוקו חראם, דאעש וטליבאן – בשל ההרג הנרחב של למעלה מ-500 ילדים ופציעתם של כ-3,000 במבצע צוק איתן בעזה. מידע זה התפרסם בעיתון "ידיעות אחרונות" בתאריך 28.5.2015 תחת הכותרת מחלוקת באו"ם: "האם צה"ל הוא כמו דאעש". מעניין אם "ידיעות אחרונות" השווה בין ישראל דווקא לבין דאעש - ולא לבין ארגון טרור אחר - משום שניתן בקלות להשוות בין שתי הישויות, או להיפך - כי אין להעלות על הדעת השוואה כזו, לאלוהי פרויד הפתרונים. לדעתי השוואה כזו דווקא מתבקשת ואף מזדקרת אל מול העין הבוחנת. בראש ובראשונה בולט הקשר ההדוק שבין צבא למדינה. ישראל היא צבא שיש לו מדינה וכך גם דאעש. שתי המדינות הללו מושתתות על דת שלטת: ישראל על הדת היהודית ודאעש על הדת המוסלמית. האזרחים האמיתיים של מדינת דאעש הם מוסלמים והאזרחים האמיתיים של מדינת ישראל הם יהודים. מעניין עוד יותר ששתי המדינות מגדירות את דתן כלאום: ישראל היא מדינת האומה היהודית ודאעש היא מדינת האומה האיסלמית. שתי המדינות רוחשות בוז עמוק ואף שנאה לדתות אחרות וכמובן זו לדתה של זו. אך בכך לא מסתכם הדמיון ביניהן. מדינת ישראל משתרעת על פני שטחים שנגזלו מאחרים - מפלסטין, מלבנון ומסוריה, ובעבר גם מירדן וממצרים. גם מדינת דאעש משתרעת על שטחים שנגזלו מאחרים - מעיראק, מלוב ומסוריה. מדינות ישראל ודאעש אינן מוכנות לקבוע שגבולותיהן כיום הם סופיים ושתיהן סומכות על האל הטוב שיעצב אותם ברוב חסדו. תשתיתן הדתית של מדינת דאעש ומדינת ישראל איננה מגבילה את חסידיהן לטריטוריה כלשהי ואפילו לא ליבשת מסוימת. מדינת ישראל מפתה או מגייסת ללא הפסקה צעירים בני הדת היהודית מארצות שונות כדי שיבואו לתמוך בה, לחזק את אמונתם בעליונותה של דתם ולהצטרף לצבאה (מכירים את פרויקט "תגלית"?). בדיוק כך נוהגת גם דאעש. גם היא מגייסת ומפתה צעירים מוסלמים מכל ארצות העולם להגיע אליה, להתחזק באמונתם הדתית ולהצטרף לצבאה. שלא כמו מדינות אחרות ברחבי העולם, חלק מכוחן של ישראל ושל דאעש נובע מיכולתן לגייס מתנדבים מכל העולם הנמנים על בני הדת השלטת בהן. דמיון בולט נוסף בין ישראל לבין דאעש מתגלה במאמצים שהן מקדישות לתעמולה. לרשות כל אחת משתי המדינות עומדת סוללת מומחים ליחסי ציבור, במאים, אנשי הסברה ואנשי דת מכל העולם, חלק מהם אפילו עושים את מלאכתם בהתנדבות. החלק החשוב ביותר בתעמולותיהן של שתי הישויות הללו הוא תעמולת הזוועה, שנועדה להתיש את רצון הנשלטים על ידיהן. שתיהן משתמשות בהוצאה פומבית להורג של אויבים לשם הטלת טרור על האוכלוסייה הנשלטת, אף על פי שביצוע ההרג שונה בכל אחת מהן. דאעש מוציאה את אויביה להורג באופן ידני ופרימיטיבי על ידי תליינים מתנדבים או מנודבים, ואילו ישראל מוציאה להורג מנהיגים פוליטיים וצבאיים לאחר שמנגנון מנהלי סודי חורץ את דינם. ההוצאה להורג מתבצעת באמצעות כלי טייס הפוגע בנידון למוות ובאנשים הסובבים אותו. עד לפני זמן לא רב נהגה ישראל לשלוח את טייסיה כתליינים מעופפים, המוציאים להורג את הנידונים בפומבי. לאחרונה הוחלפו הטייסים ברובוטים מעופפים, אך אין בכך משום הבדל משמעותי, מאחר שמאחורי הקלעים נמצאים אנשים המפעילים את הרובוט. ההבדל היחיד בין ישראל לבין דאעש בתעמולת הטרור הזו הוא שישראל מסתירה מאזרחיה את צילומי הפשעים שהיא מבצעת, כדי שהאינטלקטואלים הצבועים שלה יוכלו לטעון שבישראל אין עונש מוות; ואילו דאעש מעדיפה הוצאות להורג המשודרות בגלוי לצורכי המשמעת הפנימית וליכוד השורות. ניכר אפוא שמבחינות שונות ישראל ודאעש דומות כשתי טיפות דם. מעניין אם למלחמה שתפרוץ ביניהן ניתן יהיה לקרוא מלחמת אחים. אלי אמינוב

#דעאשוישראל