מסע הצלב של נתניהו
הצעת "המטריה הגרעינית" האמריקאית למדינות המפרץ, החוששות מפני איראן ("הארץ", 6.3.2015), היא סטירת לחי לא רק לנתניהו אלא גם לחשיבותה האזורית של ישראל במזרח התיכון. האחריות למטריה הגרעינית האזורית, לפחות בשני העשורים האחרונים, נתונה בידי המדינה היחידה באזור שלפי פרסומים זרים יש לה את הכלים לכך. העברת האחריות לשליטה אמריקנית ישירה היא ביטוי ברור להקטנת חשיבותו היחסית של השומר האזורי, שתכלית קיומו היא שמירה והגנה על הסדר האנטי-מהפכני שבנה האימפריאליזם, ואשר ישראל הייתה חלק מרכזי בו. האימפריאליזם העולמי מעוניין בשימורו של הסדר הקיים ולכן אינו יכול להרשות שפעולותיה של ישראל יגרמו לערעור יציבותו.
מאחר שישראל מתפקדת מאז הקמתה כאבן הראשה של הסדר האימפריאליסטי במזרח התיכון, היא טופחה כצבא שיש לו מדינה. באזורנו, שבחלוקת העבודה העולמית מתפקד בעיקר כספק נפט, יועד לישראל תפקיד של מצודה, השומרת על הפקתו הסדירה של הזהב השחור לטובת ההון הפיננסי האמריקאי והבין־לאומי. האלוף במיל' שלמה גזית, ראש אמ"ן לשעבר, הגדיר את משימות הסדר האמריקני האזורי (ידיעות אחרונות, 27.4.1992; התוספות בסוגריים המרובעים שלי – א"א):
"משימתה העיקרית של ישראל לא השתנתה כלל [מאז נפילת ברית המועצות] ונשארה בעלת חשיבות עליונה. המיקום הגיאוגרפי של ישראל בתוככי המזרח התיכון הערבי-מוסלמי קבע שגורלה של ישראל הוא להיות השומרת הנאמנה של היציבות של כל המדינות שמסביב לה. [תפקידה] להגן על המשטרים הקיימים: למנוע או לעצור את התהליכים של רדיקליזציה, ולבלום את התפשטותה של הקנאות הדתית הפונדמנטליסטית.
למטרה זו תמנע ישראל שינויים שיתרחשו מעבר לגבולותיה [אשר] ייתפסו כבלתי נסבלים, עד לנקודה שבה [עשויה ישראל] לחוש נאלצת להשתמש בכל כוחה הצבאי למטרת מניעה או עקירה של [שינויים כאלה]."
אך בעשור האחרון חלה תפנית. חיסול הצורך באספקת נפט מזרח תיכוני לארה"ב, שהפכה מיבואנית נפט ליצואנית נפט, הופך את ישראל מנכס לנטל מבחינת האימפריאליזם העולמי. טיפוח ישראל, הכולל מתן סיוע נדיב ביותר והגנה עליה במישור הבין־לאומי כבעבר, הולך ונהיה כעת סעיף חובה במאזן האימפריאליסטי. אם נוסיף על כך את כישלונותיה של ישראל במישור הצבאי – הן במלחמת לבנון השנייה והן ב"צוק איתן" – נראה שישראל איננה עומדת בציפיות שתלו בה.
מסעו המתוקשר והשנוי במחלוקת של נתניהו לוושינגטון נועד לשכנע את המתנגדים למדיניותו של הנשיא אובמה, שישראל יכולה להמשיך ולהיות נושאת המטוסים היחידה של ארה"ב במזרח התיכון. אולם ההצגה בקונגרס לא שינתה את דעתו של איש משומעיו, שהרי עמדותיהם נובעות ממיקומיהם בהסתעפויות המחלוקת האמריקנית. הרווח העיקרי מהמופע המנופח של נתניהו בקונגרס היה הגדלת מספר נציגי הליכוד לכנסת. המחזה יועד גם לנמענים נוספים מלבד הבוחרים בארץ, הלוא הם תעשיות החימוש והדלק; על נציגיהם הישירים נמנים בכירי המפלגה הרפובליקנית וכן ראשי קהילת האוונגליסטים המשיחיים. קהילה פונדמנטליסטית זו, שראשיה תומכים במדיניות הטרור הישראלית כלפי הפלסטינים, היא התנועה הדתית הגדולה ביותר בארה"ב. היא מונה כ-90 מליון אמריקנים וחסידיה מונים למעלה מ-25% של הבוחרים האמריקנים. זו תנועה ריאקציונית, המתנגדת להפלות, להט"בים, איגודים מקצועיים, פמיניזם ומהגרים, ומהווה את בסיסה החברתי העיקרי של המפלגה הרפובליקנית. מלבד תמיכתם הכספית העצומה בהתנחלויות, הם מעודדים מלחמה טוטאלית בין ישראל לשכנותיה, כי לאמונתם מיד לאחריה צפוי ישוע המשיח להואיל ולרדת אל האדמה בשנית. כל אלה רואים בנתניהו כלי לקידום עמדותיהם על לוח השחמט האמריקני, כולל המיליארדר שלדון אדלסון.
נתניהו, בניגוד לרצון הנשיא אובמה והממשל האמריקאי, בחר בקונגרס כזירה להכרזה על מסע צלב חדש נגד האסלאם הרדיקלי. בדבריו, הגדיר נתניהו כמקשה אחת את איראן, חיזבאללה, חמאס, דאע"ש והתנועה האסלאמית הצפונית בישראל. בכך הוא מנסה לשכנע שישראל תשמש ראש חץ במלחמה העתידית "להגנת התרבות המערבית". התעקשותו לנאום בקונגרס באה על רקע המחלוקת החריפה בקרב הבורגנות האמריקנית בעניין מקומה ותפקידה העולמי של ארה"ב. נכונותו של הממשל האמריקני להסדר עם איראן איננה מונעת מאיראן להשיג נשק גרעיני. יתרה מכך, ממשל אובמה מוכן לקבל איראן גרעינית כצלע נוספת בסדר האזורי – כלומר כנושאת באחריות אזורית יחד עם ישראל ותורכיה – לא רק לשם נוחותה של ארה"ב אלא משום שאין בכך כל סכנה לישראל. יכולת המכה השנייה של ישראל היא כה גדולה, לפי מקורות זרים, עד כי המאזן נוטה לטובתה על אף ההבדל העצום בין שטחה של איראן לבין שטחה של מדינת היהודים (יחס של 1:80). מהי אפוא הבעיה, מלבד ירידתה היחסית של חשיבות ישראל? למעשה אין כל בעיה, מלבד הצורך בשינוי אסטרטגיית העמימות הישראלית. בשנת 2000 הוקמה מסגרת של מומחים ישראלים ואמריקנים לביטחון ואסטרטגיה (פרויקט דניאל) ונדונו בה היבטים שונים של בטחון ישראל. בשנת 2003 הוגש דו"ח ראשון של הפרויקט לראש הממשלה דאז, אריאל שרון, ובו מודגש הצורך "בדוקטרינה ישראלית מורחבת של מניעה מַקדימה". יו"ר הפרויקט, לואי רנה ברס, התייחס לסוגיית ההרתעה הגרעינית: "אם איראן רוכשת יכולת גרעינית, על ישראל לבטל את מדיניות העמימות שלה, כלומר 'להוציא את הפצצה מן המרתף.'"
ישראל מתנגדת בתוקף לויתור על העמימות ולהצטרפות גלויה למועדון הגרעיני. לדעת ממשלת ישראל חבל לוותר על תכונה שהביאה לישראל תועלת רבה כל כך, כי הרי העולם כולו יודע מה מסתירה העמימות ונוהג בהתאם. אך הממשל האמריקאי לוחץ על ישראל לשנות את מגמת ההסתרה ולזנוח את משחק העמימות: כבר ביולי 2013 חשפו האמריקאים את מערכת הצוללות הישראלית, היכולות לשגר טילים בעלי ראש נפץ גרעיני בלי לעלות אל פני המים. כמו כן חשפה ארה"ב את הפיתוח הישראלי של הטיל "יריחו 3", בעל הטווח העצום של של 5000 קילומטרים. אובמה אף התקדם צעד נוסף בעצם החלטתו לפרסם את הדיונים בין ממשל ג'ונסון לישראל על הגרעין הישראלי, שהתקיימו בשנות השישים של המאה שעברה.
בחמש השנים האחרונות החלה ארה"ב לחזק גורמים שונים במזרח התיכון, העשויים לחסוך שליחת חיילים אמריקניים לאזור. הדבר מתבטא בחימוש נרחב של המדינות הערביות במפרץ הפרסי. העיתון הצה"לי "פז"מ" מסר ב-13.4.2013 כי שר החוץ האמריקני, שביקור בישראל, יצא מכאן למדינות המפרץ לשם גיבוש עסקאות נשק ענקיות, בעיקר מול סעודיה. סעודיה היא שותפה עסקית ותיקה של ארה"ב; בשנת 2010 מכרה ארה"ב נשק לסעודים בהיקף של 29 מיליארד דולר. הסעודים רכשו באותה העסקה 84 מטוסי קרב מן הדגם המשופר F-15S, המצטיין בטיסה בגובה נמוך ובמזג אוויר סוער, ובתקיפה מדויקת של מטרות ממרחק גדול. בסך הכול יש לסעודים 153 מטוסי F-15 ובעסקה הנוכחית הם יקבלו מערכות לחימה מתקדמות לאותם המטוסים. לשם השוואה, לחיל האוויר הישראלי יש – על פי פרסומים זרים – רק כ-75 מטוסים מסוג זה. הסעודים יקבלו מארה"ב גם טילי אוויר-קרקע מתקדמים ומערכות לחימה אלקטרוניות, שיאפשרו את חיזוקה של סעודיה לנוכח האיום האיראני. חיזוק נוסף יקבל גם חיל האוויר של איחוד האמירויות. הם יקבלו 26 מטוסי F-16 משודרגים וטילי אוויר-קרקע מדויקים לטווח רחוק. לצד אלה, חיל האוויר של איחוד האמירויות מפעיל גם 60 מטוסי מיראז' 2000 בעלי יכולת שיגור נשק מונחה מדויק ומתקדם. עסקה נוספת נערכה עם קטאר, שהתחייבה לקנות מארה"ב מערכות נשק בסך 11 מיליארד דולר.
עסקאות הנשק נועדו לשמור על האינטרס האמריקאי במפרץ ולדאוג לרווחים נוספים לתעשיית החימוש האמריקנית. מנגד, האמריקאים מחויבים כמובן "לשמור על היתרון היחסי של ישראל", לכן אישר הקונגרס למכור לישראל נשק שבעבר לא אושר לה, כגון מטוסי תדלוק החיוניים למקרה של תקיפה באיראן. מעניין שבישראל מציגים את עסקת הנשק כחבילה שנועדה להתמודד עם האיום האיראני, למרות שמערכות כמו מטוסי התדלוק המיוחדים, שנועדו להזנתם של מטוסי הקרב הישראלים באוויר, צפויים להגיע לישראל רק בעוד שנתיים-שלוש, זמן רב לאחר סיומה של שנת ההכרעה מול איראן, שראש הממשלה מדבר עליה ללא הפסק.
חזיונותיו של נתניהו, באשר לכך שישראל תהיה ראש החץ במלחמה נגד האסלאם, נובעים בעיקר מתחושת שליחות משיחית. נתניהו רואה את עצמו כתערובת של דוד המלך וריצ'רד לב ארי, וחש כי עליו להוליך את עם ישראל להקמת מלכות ירושלים החדשה, שתהיה היהלום בכתר האימפריאליזם המערבי. אין כל טעם להסביר את אווילותה של התוכנית ואת אי היכולת לממשה; ראוי יותר להתייחס למקורות שאמורים לממן אותה. על אף מרבית הארנקים השופעים של בני בריתו האמריקאיים של נתניהו, המימון העיקרי נשען על מקורות ישראליים. לכן בשנות שלטונו של נתניהו הוגדל שוב ושוב תקציב הביטחון, גם בשיטות אנטי-דמוקרטיות. לשם כך נועדה החברה האזרחית הישראלית להתרושש, לוותר על דיור מתאים, חינוך הולם, בריאות ציבורית ומערכת קצבאות הרווחה, כאשר מנגד, הצבא הפך למעמד שליט יחד עם הטייקונים. למפקפקים בכך מומלץ להאזין היטב לדוברי המפלגות הציוניות וראשיהן, התומכים בחיזוק מדינת כשכירת חרב אזורית. תושבים רבים של ספרטה המודרנית מודעים להכרח בשיקום החברה האזרחית ובהפיכת ישראל למקום שכדאי גם לחיות בו ולא רק למות למענו. אולם אין בה שום כוח פוליטי המסוגל לקחת זאת על עצמו.
אלי אמינוב