פוליגמיה בתמיכת השלטון
למדור דעות מערכת הארץ במאמרן ב"הארץ" מיום 9 בפברואר 2015, מבקרות אינסאף אבו שארב ורינאל שלהבנה בהותי אספקט מהותי בהתארגנות הרשימה הערבית המשותפת, אשר במצעה המשותף מצוין מאבק באפליה ובגזענות ותמיכה בשוויון ובדמוקרטיה, לעומת איוש הרשימה באנשים המגלים תמיכה באפלייה ובוז לעקרון השוויון, בתפישת עולמם ובמעשייהם. המדובר בשני נציגים מהנגב, אחד מטעם חד"ש והשני מן התנועה האיסלאמית שהם פוליגמיים, כלומר נשואים בו זמנית ליותר מאישה אחת. הנקודה שהן מעלות נכונה לחלוטין. לא יתכן שנבחר ציבור האמור להיאבק למען שוויון ודמוקרטיה יביע במעשיו זלזול במחצית המין האנושי. הפוליגמיה, שהיא תערובת של הטרדה מינית קשה וסחר בבני אדם, הינה תופעה שבני אנוש, המחויבים לערכים אוניברסליים של זכויות אדם חייבים לשלול. עצם הכללת אנשים הנגועים בפוליגמיה ברשימה המשותפת שאמנם נכפתה על החברה הפלסטינית בישראל, מבטאת בהחלט את חסרונותיה המבניים של הרשימה, המאמצת תפיסה מצומצמת ומוגבלת של המאבק הדמוקרטי נגד הדיכוי הלאומי.
בהיעדר תפישה כוללת של המהפכה הדמוקרטית, מקלים נציגים מסורתיים המתנגדים לשינוי חברתי על מאמצי השלטון דרך "המומחים לענייני ערבים" לשלוט ולפקח על החברה הפלסטינית בישראל באמצעות קואופטציה. בישראל הדבר נעשה דרך מתן פריבילגיות לראשי חמולות ושייח'ים, ובעיקר כאלה המונעים שינוי חברתי. כמו שמזכירות המחברות בצדק, הרי הפוליגמיה הינה אחת מזכויות היתר שמעניקה המדינה לריאקציה המכובדת של החברה המדוכאת, בעיקר דרך עצימת עיניים של שלטונות האכיפה. צריך לזכור שעד לפני כעשרים שנה, נמנע משרד הבריאות מלפרסם אפילו אזהרה מפני נישואי קרובים שהיו מאד נפוצים בחברה הערבית, וכתוצאה מזאת נולדו מאות ילדים בעלי מומים. ילדים אלה שהם ומשפחותיהם סבלו קשות והיו לנטל על הביטוח הלאומי, שהעדיף מצב זה על עידוד שינויים חברתיים בקרב האוכלוסייה הערבית.
במהלך המאה העשרים ראינו ארגונים ומפלגות רבות שיצאו למאבק לאומי, תוך התעלמות משאלות חברתיות של דיכוי פטריארכאלי, מעמדי, או ממצבן של שכבות חלשות בקרב הקבוצה הנאבקת לזכויות לאומיות. כל הארגונים שלא שילבו שוויון מעמדי ומגדרי במאבקם נכשלו או שהצליחו להשיג עצמאות פורמאלית המשרתת רק את האליטה, הממשיכה בקשרים הדוקים עם האויב מאתמול. כדוגמה קחו את אלג'יריה, קניה או זימבבווה. מצב הנשים והעניים בארצות אלה אפילו החמיר עם השגת מושב באו"ם ודגל. יתרה מזו: גוף היוצא למאבק דמוקרטי והנמנע מלדרוש במפורש את שוויון הנשים גם בקבוצות המיעוט בחברה הנתונה, מוותר מראש על מחצית הדיוויזיות אותן יכול היה לגייס לשורה הראשונה של המאבק. גוף כזה רוצה רק חלק גדול יותר מעוגת השלטון של ההווה, עבור השכבה השלטת.
אלי אמינוב