רצח נשים לשם הנצחת עליונות הגבר

ב"שיחה מקומית" התפרסמה ביום 10.12.2014 כתבתה של סמאח סלאימה אגבריה הקובעת: "תכניסו ללקסיקון שלכם בבקשה ביטוי חדש: ״נרצחה על רקע התנהלותה העצמאית״. הרקע הזה כמניע לרצח נשים מתווסף לו בגאווה לרשימת הרקעים המהודרת כגון "רקע רומנטי", "רקע משבר עלייה", "רקע משבר משפחתי", "רקע כבוד המשפחה", "רקע תרבותי" ועוד." ובהמשך: "השימוש ביצירת המופת החדשנית צוטט לראשונה בהודעת המשטרה לתקשורת שיצאה אתמול (שלישי) בעקבות הפרסום על פענוח מקרה הרצח של ביסאן אבו גאנם, הקורבן האחרון והעשירי ממשפחתה, שנרצחה ב-25 לאוקטובר האחרון." בקצרה, המחברת שאינני מטיל ספק בהכשרתה, ביושרתה ובכישוריה, טוענת שקביעת המשטרה כי ביסאן אבו ר'אנם נרצחה בשל התנהלותה העצמאית, היא פסולה ומטילה דופי בנשים ערביות עצמאיות שנלחמו קשות כדי להשיג עצמאות זו.

זה שהמשטרה אינה עושה את מה שהיא צריכה לעשות, דהיינו למנוע פשעים, איננה אומרת שהיא תמיד טועה. במקרה זה לדעתי מסקנתה נכונה וביסאן נרצחה אכן בשל האיום שיצרה על העליונות של גברי משפחתה... דעתי נשענת כאן על דו"ח שנכתב בידי פעילות של הארגון הפמיסטי הפלסטיני אל פנאר. ארגון אל פנאר הוקם בינואר 1991, בחיפה והיה פעיל במשך שנות התשעים בעיקר נגד מה שכונה "רצח נשים על כבוד המשפחה". הוא התייחס לשאלות שונות הקשורות לחברה הערבית ולדרכי השליטה הישראלית בחברה זו. בתקופת פעילותו הוציא הארגון כרוזים רבים, דוחו"ת ואף עיתון צנוע. את העובדות הבאות מצאתי בדו"ח שיצא מטעם אל פנאר תחת הכותרת "התפתחות במאבק נגד רצח נשים על רקע מה שמכונה כבוד המשפחה" (אוקטובר 1994).

"ביום 9.7.1994 בכפר ראמה שבגליל, נרצחה איח'לאס כנעאן, צעירה בת 38, ע"י אחיה הצעיר ממנה ב-17 שנים בעת שהייתה בביקור מולדת בכפר הולדתה ראמה. לביקור זה הגיעה איח'לאס מארצות הברית היכן שחייתה וסיימה את לימודי המ.א. שלה. אחיה החיל ירה בה ברובה שהביא עמו מהצבא, עשרים יריות בחלק העליון של גופה. המניע לרצח איח'לאס כפי שסיפר האח לחוקריו הוא "משום שהתנהגותה לא הייתה בסדר, כי היא לבשה חצאית מיני ופגעה בכבוד המשפחה". לאחר מותה סירבו אנשי הדת של העדה לערוך לה הלוויה ועל כן נקברה גופתה באופן חפוז ומשפיל בלי כל טקס דתי"

בתום שבוע מהירצחה של איח'לאס ארגנו חברות אל-פנאר הפגנת מחאה נגד הרצח, הפגנה שהתקיימה בשבת ה-16.7.1994, לה הן קראו בגילויי דעת שחולק בתאריך 12.7.1994, תחת הכותרת "רצח מתועב ביותר". בכרוז זה תבעו חברות אל-פנאר "ממשלת ישראל, משר המשפטים ומן היועץ המשפטי להגדיר רצח נשים למען שמירה על עליונות הגבר המכונה "כבוד המשפחה" כרצח "בעל אופי מתועב ביותר" בו יוטל עונש של מאסר עולם חובה, ללא אפשרות שחרור וחנינה". כן קראו לארגוני הנשים וארגוני זכויות האזרח הישראלים והפלסטינים להצטרף למחאה. הפגנת המחאה התקיימה במבואות כפר ראמה, כפר הולדתה של הנרצחת. בדו"ח שיצא מטעם אל-פנאר, צוין כי אחרי הרצח של איח'לאס מנעו אחיה מנשות המשפחה להתאבל והזהירו אותן מפני שיחה עם עיתונאים. "צעירים תומכי האח שחלקם משרתים בכוחות הביטחון, אף איימו על תושבים אחרים בכפר לבל יעיזו להתראיין לתקשורת. ג'יהאד תובי, נציג "ארגון הצעירים הדרוזים" אף סיכם מראש עם מפקד משטרת כרמיאל סנ"צ, ויקטור מאור, כי "ההפגנה פוגעת ברגשות המשפחה" (אל-סונארה 22.7.1994)".

הסיבות לרצח כפי שעולה מהדו"ח הן בדיוק התנהגותה העצמאית ופעילותה בתחומים שרק גברי העדה נוהגים לפעול בהם. להלן הפירוט:

"מלבד עיסוקיה בעבודות שונות "הייתה איח'לאס פעילה מאוד בקהילה הדרוזית בארה"ב [עדה אליה היא השתייכה], ובעיקר עסקה באיסוף כספים במטרה להקים פרויקטים של בתי יתומים ומרכזי תרבות בקרב העדה הדרוזית בארץ. לשם כך היא נפגשה באותו ביקור שעשתה בארץ עם אנשי ציבור מהעדה, חברי כנסת, ראשי מועצות ומנהיגים אחרים. באותו יום בו נרצחה התראיינה איח'לאס לטלוויזיה הישראלית. בראיון ספרה על תוכניותיה ועל המפגשים שקיימה לשם כך עם מנהיגי העדה, ולאחר מכן חזרה לבית [הוריה] בכפר ראמה. התוכנית שודרה עוד באותו יום בשעה חמש בערך אחרי הצהריים אולם איח'לאס לא זכתה לראות את עצמה בשידור."

ההפגנה האמורה נערכה "מול אלימות פיזית ומילולית מצד קבוצה של כ-80 צעירים מכפר ראמה המתנגדים לפעולת המחאה, שלקחו לידיהם את הסמכות לפזר את ההפגנה, וזאת בזכות הכוח הבריוני והיעדרות המשטרה. הם תקפו את המפגינים וגרמו לחבלות גופניות, קרעו את הכרזות ואיימו בהפעלת נשק" "אנו מאשימים את משטרת כרמיאל בהפקרת ביטחונם של עשרות מפגינים ובהפרה זדונית של התחייבות לאבטח הפגנה מאושרת שהסיכונים הטמונים בה היו ידועים מראש" (שם). בדו"ח מצוין גם כי "בפרשת ההפגנה בראמה, הצליחו חברות אל פאנר לחשוף את שיתוף הפעולה ההדוק בין שומרי המסורת המפגרת ובין מנגנוני אכיפת החוק שאינם ממלאים כיאות את תפקידם. דבר שהקל את התובנה כי המדינה איננה גוף נייטרלי בשאלות חברתיות אלא גוף התומך בסדר החברתי הקיים."

קביעה זו של אל פאנר תקפה ועומדת עד היום, מוסדות המדינה באמצעות גופים שונים ובתוכם המוסד החשוב של "היועצים לענייני ערבים" עושים ככל יכולתם כדי לשמר טריטוריות של פיגור חברתי, שליטה פטריארכלית וחמולתית בתוך החברה הערבית. מדינת ישראל עושה זאת מרגע היווסדה וההתפתחויות בתוך החברה הפלסטינית בישראל נעשות בניגוד לרצונה ותוך מאמצים עצומים של פלסטינים המצליחים לפרוץ את מחסומי הבורות והפיגור אותן מנסה להנציח מדינת היהודים. המשטרה איננה העריץ אלא רק כלבו של העריץ.

אלי אמינוב

#רצחנשים #הנצחתעליונותהגבר