לכ' מחברי מסמך חזון המדינה האחת

לכ' מחברי מסמך חזון המדינה האחת ידידים יקרים, קראנו בעיון רב את מסמך חזון המדינה האחת ששיגרתם אלינו, ואנו שמחים על תוכנו ומברכים אתכם על פרסומו. מצאנו במסמך ביטוי רענן ומבטיח של עמדות הקרובות לאלה של הוועד שלנו,ו אנחנו רואים בכך סיכוי אמיתי לשיתוף פעולה פורה ופעיל. כפי שידוע לכם בוודאי, את "הוועד למען רפובליקה חילונית ודמוקרטית" הקמנו בפלסטין בשנת 1998. במשך תקופה ארוכה הוצאנו לאור את העיתון "הבמה הדמוקרטית" שהתפרסם בשתי השפות, עברית וערבית. נטלנו חלק בהכנה ובניהול של שתי "ועידות חיפה למען מדינה אחת" ב-2008 וב-2010 קהל של מאות השתתף בכל אחת מוועידות אלה, שלמרבה הצער לא הצליחו להגיע בסופו של דבר לסיכומים ברורים על הדרך והחזון. "הוועד למען רפובליקה חילונית ודמוקרטית ככל פלסטין" פועל על פי מצע עקרונות שאת נוסחו האנגלי אנחנו מצרפים למכתב זה. כפי שתראו, רבים מהניסוחים שלכם בנושא "הרפובליקה של פלסטין" מקובלים עלינו וקיימים במסמך המקורי שלנו. בין השאר, אנחנו מסכימים עם הערכתכם בדבר האסון שהמיטה על הארץ הזאת חלוקתה בעקבות החלטת האו"ם בנוב' 1947, אנחנו מחזקים את היוזמה של "חוקה דמוקרטית", ומחייבים את "הפרדת הדת מהמדינה" וגם מהמעמד האזרחי. אנחנו תומכים בלא תנאי בזכות השיבה של מגורשי 1948 ו-1968.

לתשומת לבכם, להלן מספר סעיפים במסמך ששלחתם שלדעתנו ראויים לעיון וחשיבה מחודשת, וברשותכם להלן הפירוט:

1. קיימת סתירה, לדעתנו בין התנערות מהחלטת החלוקה של האו"ם לבין אימוץ גורף של החלטות "הקהילה הבינלאומית". כך, למשל, לדעתנו אין להתלות את זכות השיבה בהחלטה 194 של האומות המאוחדות או בכל החלטה "בינלאומית" אחרת. העיקרון פשוט: זכות השיבה היא זכותם של המגורשים וצאצאיהם לחזור לארצם-מולדתם. כל "החלטה בינלאומית" יכולה רק לנגוס בזכות טבעית זו אין כל צורך בהוראה מיוחדת מטעם המעצמות שאיננה אלא התערבות בעניינים הפנימיים של פלסטין.

2. גם את המאבק נגד חומת האפרהייד אין לבסס על "ההחלטה בהאג" או בכל פורום "בינלאומי" אחר. ברור שחומה זו פוגעת קשות בהמונים הפלסטינים, ואין להשלים עם מדיניות האפרטהייד. הקהילה הבינלאומית יכולה להצטרף למאבק זה אך איננה מקור הסמכות לקיומו.

3. המאבק בהתנחלויות בהפקעות ובגזל האדמות הפלסטיניות אינו יכול להיות מבוסס על החלטות שעברו בג'נבה בשנת 1949 משום שהחלטות אלה הופכות ל"חוקיים" את מעשי הנישול והגזל בשטחי 1948. בהחלטות ג'נווה מדינת ישראל לא הוגדרה כמדינה כובשת. המאבק בכיבוש הוא אחד: ראשיתו ב-1948, המשכו ב-1967 והתהליך נמשך עד עצם היום הזה משני צידי "הקן הירוק".

4. במסמך "החזון" יש ניסיון לדמות את תהליך השחרור מהמשטר הציוני עם התהליך הפוליטי בדרום אפריקה אחר 1990,, כולל כוונה לאמץ "ועדות אמת ופיוס" על פי הדוגמה הדרום אפריקאית. אנו דוחים את אימוץ המודל הזה, שסייע לשמר על כנו למעשה את משטר האפליה הלבן, תוך שיתוף פעולה מושחת עם צמרת ההנהגה השחורה שהצטרפה לאליטות והשאירה את המוני השחורים במצב של נישול, דלות והשפלה.

5. הרבה יותר חשובות, לדעתנו, הן הדרכים לתיקון העוולות ההיסטריים ובעיקר החזר הרכוש שהופקע מההמונים הפלסטינים. גם אם נניח שמתנחלי 67 יוצאו כולם מהתנחלויותיהם מה עם מאות הקיבוצים והמושבים שהוקמו בתוך שטחי 48 על אדמות פלסטינים? מה עם הערים שכך הוקמו? האם תפקידה של ועדת האמת והפיוסיהיה לחפות על אי התיקון של העוולות? על 450 יישובים פלסטיניים שלא יוקמו מחדש? אנחנו סבורים שלא כדאי, כרגע, להיכנס לפרטים שוליים על דמותה של הרפובליקה האחת (פרטי החוקה). לעומת זאת, יש לשאול את השאלה הבסיסית: מה הם הכוחות החברתיים שיחוללו את המהפך הפוליטי הגדול?

6. גם את נושא הפרדת הדת מהמדינה ראוי שנבהיר עוד. יש לציין, לדעתנו,את הדרישה שמוסדות הדת השונים, וזה כולל את בתי הספר הדתיים לכול צורותיהם, כלי הקודש השונים נציגי כל הדתות, לא ימומנו ע"י המדינה והרשויות הציבוריות ובמערכת הלימודים לא יתקיימו שיעורי דת בכול צורה שהיא. הכלל הוא שמקומה של הדת, אם בכלל, בספרה הפרטית בלבד, ומקומה לא יכירנו ברשות הרבים.

7. הפרדת הדת מהמדיננה פירושה בעינינו גם הפרדת המעמד האזרחי מכל שיוך עדתי. אין מקום להעניק לעדות וקהילות מעמד מדיני. ברפובליקה של פלסטין חייב לשרור שיוויון זכויות מלא וחרות אמיתיים עבור כול האזרחים, ללא אפליה על בסיס דת, מוצא או מגדר.

עד כאן הערותינו. כאמור נשמח לפתוח בדיאלוג עם החברים מנסחי החזון, ובעיקר עם אלה מכם החיים ופועלים בפלסטין. נצפה לשמוע את תגובתכם לנושאים שהעלינו, ועד אז אנו מאחלים לכם הצלחה בפעילות למען מדינה אחת בכל פלסטין. בברכה הוועד למען רפובליקה חילונית ודמוקרטית בכול פלסטין

#שפהעברית #מסמךחזוןהמדינההאחת