מלחמת בחירות נוספת - טבח בגטו עזה

סגן-מזכ"ל האו"ם, ג'ון הולמס, אמר בישיבה של מועצת הביטחון (ב-27.1.09) כי "לפי נתונים שאין עליהם עוררים באופן משמעותי, 1,300 פלסטינים נהרגו ו-5,300 נפצעו, מהם 34% ילדים. כמו כן 21 אלף בתים נהרסו או ניזוקו קשות". הסיכום יבש, אבל הוא אומר שבאותם שלושת שבועות אימים התבצעה מלחמת הרג והרס שיטתיים. למה המלחמה הנוראה הזאת? 1. תעמולה והפחדה: תועמלני ממשלת ישראל שליוו את מסע הטבח ברצועת עזה חזרו ללא הרף על כך שבמלחמה זו "הופקו הלקחים ממלחמת הלבנון השנייה". בכך הם שיקפו את הדאגה של שולחיהם. ועדת וינוגראד שבדקה את ניהול המלחמה ההיא נגד העם הלבנוני ציינה שהיה "העדר ליווי הסברתי", כך שמעשים נוראים, כגון הטבח בכפר כנא, נשארו ללא מערך תירוצים שיצדיקו אותם. הפעם, הם אומרים, המצב שונה. הם חיפשו והמציאו תירוצים לפשעי המלחמה, ובעיקר חסמו את הדרך בפני הסיקור העיתונאי. וכל כך למה ? כדי להחזיר את "כוח ההרתעה" של הצבא שאבד בלבנון שנה וחצי קודם לכן. הפעם, אמרו, המלחמה שלהם תהיה "בלי מידתית". הם יראו ש"בעל הבית השתגע". 2. ערעור על הליך דמוקרטי: צריך לזכור כי בבחירות לאסיפה המחוקקת זכתה תנועת החמאס לניצחון מוחץ (למעלה מ-60% של הקולות). בוואשינגטון, בבירות האירופיות, ובקרית הממשלה בירושלים החליטו, ולא בפעם הראשונה, שהעם הפלסטיני הוא רק חומר בידי היוצר לצורך האינטרסים של המעצמות. לרצונו של העם הפלסטיני אין מקום במשחק שהם מנהלים. את החמאס יש להדביר, וישראל היא המכשיר הטבעי שיעשה את העבודה. עבודה מזוהמת של מעיכת העם. בתחילת פברואר 2006, שבועיים אחרי הבחירות לאסיפה המחוקקת הפלסטינית, התכנסה ישיבה של מנכ"לי משרדי הממשלה הישראליים בראשות דב וייסגלס, מנכ"ל משרד ראש הממשלה. ההחלטה היתה: צריך להדק את החגורה סביב העם המורד.

בתחילת יוני 2007 תנועת החמאס בעזה מימשה את ההרשאה שניתנה לה ע"י העם שנה וחצי קודם לכן, ותפסה את השלטון בעזה1. קמה זעקה כללית. בוש, "הקוורטט", האיחוד האירופי, האו"ם, המשטרים הערביים, וכמובן ישראל, החליטו על החרמת ממשלתו של הנייה עם הקמתה. ישראל הטילה מצור מלא על רצועת עזה, ז.א. סגירה הרמטית של המעברים אליה וממנה. פגיעה חמורה נגרמה לאוכלוסייה. מדובר במצוקה עמוקה. גם למצרכי יסוד לא היה עוד מקום בעזה. איך אם ואב יוכלו לעמוד מול ילדיהם הרעבים? רועדים מקור בביתם, מובאים לבתי חולים שבהם חסרים אמצעים רפואיים בסיסיים? כך התחילה "תעשיית המנהרות". היא נולדה מהמחסור המחריד שכוחות הריאקציה השחורה דחפו אליה את אוכלוסיית עזה. אולם ישראל החליטה שיש להשאיר את המעברים סגורים, וגם לסתום את המנהרות ברפיח. תנועת החמאס אמנם מנצלת לצרכיה את מערכת המנהרות שנחפרו, אולם הצורך במנהרות הוא קיומי לאוכלוסיה במצב שנוצר. יחד עם צעדי הענישה כנגד כלל האוכלוסייה על שהצביעה בבחירות בניגוד לרצון האדונים, נעצרו בגדה המערבית, החל מפברואר 2006, הצירים הנבחרים של תנועת החמאס לאסיפה המחוקקת וקבוצות גדולות של חברי התנועה ואוהדיה. ירי הרקטות היה תגובה ספוראדית למעצרים, והוא הלך וגבר ככל שגבר המצור על רצועת עזה. האם יתכן שעם נצור ומורעב לא יתקומם כנגד מרעיביו מטילי המצור? האם יש למישהו ספק שישראל החלה כבר אז לנקוט, בברכתם של שועי העולם הזה, במעשיי ברבריות ? אולמרט, ברק ולבני, ידעו גם ידעו שבמעשיהם הם גורמים באופן ישיר לירי הקאסמים והגראדים מהרצועה. ממשלת ישראל הודיעה בתחילת יוני 2009 שהיא מוכנה להסכם רגיעה. סוכם, בתיווך מצרי, על שני סעיפים: הפסקת הירי משני הצדדים, ופתיחת המעברים. את הסעיף השני ישראל לא כיבדה. בתגובה, החמאס ירה מעת לעת רקטות. משנת 2000 עד ה-27 דצמבר 2007 נהרגו מירי קאסמים 8 אזרחים ישראלים. לפי עיתון "הארץ", באותו זמן שממשלת ישראל קיבלה את הסכם הרגיעה ביוני 2007, הקבינט הביטחוני שלה הטיל על הצבא לתכנן מתקפת רבתי נגד רצועת עזה. הכוחות הסדירים התאמנו ללחימה המיוחדת בשטח בנוי. כל יחידה קיבלה את פרטי המסלול אותו תעבור אחרי הפלישה והתאמנה עליו, טייסי הקרב קיבלו גם הם את יעדי ההפצצה שלהם. הצבא שהפציץ, הפגיז ופלש היה צבא מוכן למטרותיו המבצעיות עד אחרון הפרטים. מתחילת נובמבר, האירועים הולכים ומחריפים, ברקע : הרגיעה עומדת להסתיים ב-19 בדצמבר. ב-4 בנובמבר, כוח ישראלי נכנס לרצועה ומפוצץ מנהרה שבה היו חברי חמאס. למחרת, חיל האוויר הישראלי מפציץ כלי רכב שבו היו לוחמי חמאס. 3. מהלך פוליטי ציני ערב בחירות: ב-10 בפברואר 2009 עמדו להתקיים הבחירות בישראל. סקרי דעת הקהל חזו תבוסה מוחצת לקואליציה "קדימה" - "עבודה" וניצחון גדול ל"ליכוד". הממשלה דאגה לחמם את דעת הקהל במגזר היהודי על ידי תגובות החמאס למעשי ההתגרות שלה. המתקפה מצאה את הצדקתה, והממשלה האמינה שתוכל לקטוף את הפירות האלקטורליים של ההרג ההמוני וההרס הרב. סוף הרגיעה תנועת החמאס סירבה לחדש את הרגיעה בלי כיבוד סעיף פתיחת המעברים בין הצד הישראלי והצד העזתי שדרכם עובר החמצן לרצועה. ישראל סירבה לקיים את התחייבותה. היה ברור לישראל שללא סעיף זה החמאס יסרב להאריך את ההסכם. כך הונח חומר הנפץ שיביא להתפרצות הגדולה הצפויה, הבלתי נמנעת. טילי "גראד" ארוכי טווח נורים לראשונה על השטח הישראלי. ב-27 בדצמבר נפתחת התופת משמיים על רצועת עזה. המלחמה שתוכננה בדייקנות, משך חודשים ארוכים, במטה הכללי, אותה מלחמה נגד האוכלוסייה העזתית שטייסי הקרב, התותחנים, הטנקיסטים, חיל הים וחיל הרגלים, התאמנו עליה לפחות מאז יוני – המלחמה הזאת של מדינה שמגדירה את עצמה כמעצמה הצבאית החזקה ביותר במזרח התיכון. מלחמה נגד עם ללא מדינה, ללא צבא, ללא ממשל סביר, ללא נשק אמיתי. לקחים מלחמת ההשמדה בעזה היא שלב נוסף במעשי הטבח ההמוניים שבוצעו נגד העם הפלסטיני מאד 1948. ממלחמת החלוקה של פלסטין שחוללה את הנכבה ועד הטבח בעזה, שליטי העולם עשו יד אחת ואמרו: במזה"ת שאנחנו בונים ואשר יהיה בשליטתנו, אין מקום לעם הפלסטיני. מדינת ישראל הוקמה כדי שתהיה האבן הראשה של המבנה האימפריאליסטי באזור. היא שומרת על שלמות הבניין, כלומר על פיצול וחלוקת העולם הערבי, וזהו תפקידה המרכזי. לכן גם משטרי האזור, הנהנים מקיומם בגומחות המחיה למשרתי המעצמות, ישמרו עליה מכל משמר מול ההמונים. הניסיון הטרי המגואל בדמם של הפלסטינים ברצועת עזה, שזכה לברכתם של המשטרים במדינת הסובבות, שוב מוכיח זאת. מתוך אוכלוסייה כללית של כמיליון וחצי תושבים החיים ברצועת עזה 650 960 הם פליטים, היינו שני שליש. שטח הרצועה הוא 360 קמ"ר. צפיפות האוכלוסייה בשטח זה נחשבת לגדולה ביותר בעולם, ובפרט במחנה ג'בליה. פליטים אלה גורשו מיישוביהם בגבולות 48, כמו כל פליטי פלסטין החיים בגדה, בלבנון, בסוריה, בירדן, והגולים בתפוצות. מאז 1948 פלסטין חולה במחלת פליטיה. שאלת פלסטין לא תבוא על פתרונה והארץ לא תדע מנוחה, עד שתבוא על פתרונה שאלת פליטיה, ז.א. מבלי שתכובד זכות השיבה שלהם.

י. קופרמן

כותב שורות אלה אינו אוהד את הפרוגרמה של החמאס. לכך אין קשר עם ההכרה שהחמאס הוא הממשלה הנבחרת של הפלסטינים בעזה.

#מלחמתבחירות #טבחבעזהשפהעברית #מלחמה