בחירות 2009: הגזענים הביישנים נשארו בחוץ
הועד למדינה חילונית דמוקרטית בכל פלסטין ההיסטורית / 2 במארס 2009
תוך ימים ספורים עומדת לקום בישראל ממשלה ימנית פונדמנטליסטית שהאגף השמאלי שלה הוא הליכוד בראשות בנימין נתניהו, ראש הממשלה המיועד. ליבני שמפלגתה זכתה להיות הגדולה במפלגות הכנסת (28 נציגים) מתיצבת בפוזיציה של המלט מיוסר: להיות או לא להיות שותפה של ביבי.
האם המנטרה של ברק ולבני "שתי מדינות לשני עמים" תמשיך ותהיה הכותרת לרצח העם הפלסטיני או שיש לוותר על כותרת מבלבלת זו ולפעול באותה צורה בלעדיה? מתחת לרצון של רוב הציבור היהודי להשליך את המנטרה הזו לפח מקננים רגשות אנטישמיים שהוחדרו, נטעו והועצמו בו בשורה של אירועים מכוננים המלווים תעמולה מעשית מצד השלטונות.
כמו במקרה הקלאסי של בגדי המלך החדשים, הילד שגילה את הסוד היה סתם עתונאי "מהארץ". איתן בקרמן כתב ביום 30 בינואר 2009 בעתונו תחת הכותרת "אנטישמיות, מה חדש" את הדברים הבאים: האנטישמיות גוברת. מעצרם של תשעה צעירים בנצרת עילית בחשד ששרפו בתי ערבים, לא הצליח לעניין את התקשורת. את הכתבה מסיים בקרמן בקביעה: "אנחנו היהודים הישראלים היינו ונשארנו גזענים, היינו ונשארנו אנטישמים. לא כולנו כמובן, רק רובנו".
כאשר הופכת עובדת היות החברה הישראלית אנטישמית גלויה בפני כל מי שלא מוכן לעצום את עינייו, מתברר מדוע לא ניתן היה לשער את תוצאות הבחירות על פי תוצאות טבח ההמונים בעזה, שנועד לסלול את דרכם של ברק ולבני לשלטון. המפתח להצלחה בבחירות אלה היה לא רק תוצאה של ספירת גופות הפלסטינים כפי שהתבטא סגנו של ברק בתחילת המלחמה כשנשאל אם יש תוצאות להתקפה וענה: "לך תראה את ההלוויות בעזה ותבין", אלא יותר מכך התוצאות נקבעו לפי עמדתם הפוליטית של התומכים בטבח כלומר לפי מדד האנטישמיות של המפלגות הפוליטיות.
תלמידיו וממשיכי דרכו הרשמיים של הרב המאוס מאיר כהנא, קיימים כיום בעיקר בשלוש מפלגות: הליכוד, הבית היהודי וישראל ביתנו. יורשים רוחניים נוספים שורצים בש"ס, יהדות התורה והאיחוד הלאומי. כל הגוש הזה המונה 74 חברי כנסת יכול בעצם לעשות בכנסת הבאה ככל העולה על רוחו ובעיקר לאור האפשרות שמן המערך ומקדימה יתכנו עריקות אליו. שוד הקופה הציבורית כבר נקבע והעמקת הקשר בין מוסדות ההלכה היהודית ומוסדות המדינה כבר נחתם ברובו. תעלול ברית הזוגיות של ליברמן, שיש שוטים שראו בו משהו מתקדם, נועד בעיקרו לחסום כל נסיון להפרדת הדת מן המדינה והוצג לבסוף כפי שהוא: עוד מכשיר למניעת נישואין בין טהורי גזע יהודים לבין אחרים.
*
הבדיחה הגדולה של הבחירות האחרונות היתה השמאל הציוני. עמוס עוז הכריז על חידושו במסגרת מר"ץ ושורה בהולה של ציונים תומכי אוסלו הצטרפה אליו במטרה מוצהרת להחזיר את אותו פח אשפה אל שולחן הסעודה. הסופר א.ב.יהושע שהתפרסם בהתבטאויות גזעניות, פקידי הממשל הבכירים גלעד שר ויוסי קוצ'יק, ממהנדסי תוכנית הבנטוסטנים, פרופסור מרדכי קרמניצר, והמוזה רונית מטלון. כולם חסידי "אנחנו כאן והם שם". אלה הליברלים היהודים הסוגדים לאוקסימורון המגוחך של מדינה "יהודית ודמוקרטית". זה בדיוק מה שמחבר בין מר"ץ לליברמן: ביצור הגטו היהודי דרך דחיקת הפלסטינים לגטאות עלובים, מניעת הפרדת הדת מן המדינה, התנגדות לזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים וחיזוק האפרטהייד.
מי שלא הבחין בפארסה של חיבור "אנשי הרוח" למר"ץ הישנה לפני הבחירות לא יכול היה להתעלם ממנה אחריהן. סרסורי המוזות שסגדו לתותחים בשבועיים הראשונים של המלחמה ואילו בשבוע השלישי קראו להפסקתה זכו לעונשו של הבוחר. וכך, הגזענים הביישנים נשארו מחוץ למועדון האפרטהייד הקרוי כנסת ישראל וגזענים גלויים וברוטליים יותר החליפו אותם שם.
לבני אמנם יצאה מנצחת מהבחירות כראש המפלגה הגדולה. מצד אחד נהרו אליה ציוני שמאל שוטים ומצד שני עזבו אותה אלה שהלכו עם שרון וכעת חזרו לליכוד, שאיבד קולות לליברמן. כך נוצרה סיטואציה שבה נתניהו מסוגל להרכיב ממשלה ולבני לא. נתניהו שחושש מלחץ אמריקני היה מעוניין בליבני בקואליציה, אך זו מוכנה להתחבר לליברמן אבל לא לנתניהו. בשלב זה ברור לכל כי ההבדל בין המפלגות ואפילו בין הגושים שואף לאפס. הויכוח המוצג כעקרוני הוא זה: האם תמשיך ישראל בדיכוי ובטבח של פלסטינים תוך שהיא מצהירה תמיכה ברעיון "שתי מדינות לשני עמים", או שתמשיך במדיניותה הרצחנית ללא המנטרה הזו.
ההתפתחויות החשובות ביותר היו בקרב אזרחי ישראל הפלסטינים. אחוז ההמנעות היה הפעם 49% לעומת 35% נמנעים בקרב היהודים. סביר להניח שלולא החשש מעליית הימין הגזעני היה שיעור ההמנעות גבוה הרבה יותר. האזרחים הפלסטינים מאבדים יותר ויותר אמון במערכת הפוליטית בשל כך ירד באופו חד, מספר המצביעים הפלסטינים למפלגות הציוניות: מ25% בערך ל10% בלבד. המפלגות הערביות שכקבוצה שמרו על כוחן (11 מנדטים).
חד"ש זכתה בבחירות האחרונות להצלחה: היא עלתה מ-86,000 ליותר מ-112,000 קולות. רובה של עלייה זו הגיע מבוחרים פלסטינים, אבל היתה גם עלייה בקרב שכבות זעיר בורגניות של הציבור היהודי. מן הראוי לציין שבקרב שכבות אלה היתה גם הצבעה לבל"ד, בעיקר כתמיכה בחנין זועבי, החברה החדשה שהופיעה במקום שלישי ברשימה.