למה השב"כ משקר?
אלי אמינוב / 15.11.2014

 

המחזה המשעשע של שני גנרלים מרכזיים של מערכת הביטחון משליכים רפש זה בפרצופו של זה, מוכיחה שוב למי שהיה זקוק להוכחה, כי הניצחון הישראלי במלחמה האחרונה על עזה, לא היה ולא נברא. הרמטכ"ל גנץ וראש השב"כ יורם כהן, פתחו במסע השמצות הדדי ומתוקשר שאילץ את ראש הממשלה להתערב ולדרוש מהם לריב בשקט, מחשש שהציבור יאבד את האמון במערכת הביטחון כולה.

המריבה, המזכירה באופן מובהק את מלחמת הגנרלים שפרצה בעת ובעקבות מלחמת אוקטובר 73, כאשר הוכתה ישראל מכה קשה בשל מדיניות הנהגתה, מתנהלת לכאורה סביב שאלה מרכזית אחת: האם סיפק השב"כ בזמן, התראה מפורשת הקובעת כי חמאס נערך למלחמה בקיץ האחרון או לא. אולם לאמיתו של דבר, זו איננה שאלה אמיתית אלא מסך עשן שנועד להגן על הפוליטיקאים שהובילו למלחמה ולאפשר להם להמשיך ולהאכיל את הציבור באגדה ש"מבצע צוק איתן" אליו נדחפה ממשלת ישראל כתוצאה מטמטום מנהיגיה, היה מבצע הגנתי להגנה מפני החמאס האיום שבא להשמידנו.

הניצחון המדומה במבצע הטבח האחרון בעזה, שהוכרז על ידי ממשלת ישראל, ראשי מערכת הביטחון ואוסף עיתונאים חסרי חוט שדרה, הוא הגורם המאלץ את השב"כ לפתח מערכת שקרים, כדי להגן על עצמו ועל האחראים עליו בממשלה. מכיוון שישראל היא זו שנקטה בצעדים שהובילוה למלחמה, הרי שחמאס נגרר אליה למורת רוחו, בעקבות המתקפה הישראלית החד-צדדית. חטיפת שלושה נערים ורציחתם, הביאה למבצע דיכוי ומעצרים המוניים בגדה, רק מפני שהקורבנות היו ילדי מתנחלים. יתרה מזאת, ההנהגה הישראלית הסתירה הן מהורי הקורבנות והן מן העולם כולו, כי הנערים נרצחו סמוך לחטיפתם. הסתרת האמת שהייתה ידועה לקבינט, אפשרה לממשלה להשתמש בתירוץ של ניסיון להשבת החטופים הביתה כביכול, לבצע מתקפת טרור ודיכוי אכזרי נגד האוכלוסייה הפלסטינית, בגדה המערבית.

הניסיון לפוצץ את הסכם האיחוד הפלסטיני ובו בזמן לפגוע באוכלוסיה הכבושה כדי לרצות את המתנחלים- בממשלה ומחוצה לה, הביא לגל דיכוי עצום. במשך שבועיים האמינו החיילים בשטח כי הם מחפשים נערים חטופים והונחו ללחוץ על האוכלוסיה בכל דרך. נוסף על גרימת סבל לעשרות אלפי פלסטינים בחיפושים המלווים השחתת רכוש ואלימות פיזית מכוונות, נעצרו למעלה משש מאות אנשי חמאס בכירים בגדה המערבית. אסירים משוחררים נעצרו גם הם באשמות שווא ואזרחים בלתי מעורבים לחלוטין נפגעו מן הפעילות הצבאית הישראלית. האם לא הבינו ראשי המדינה והצבא שהתקפה על ארגון החמאס בחברון יביא לתגובת נגד בעזה? הייתכן שהם האמינו כי גם בעיני החמאס כמו בעיניהם, הגדה ועזה הם שתי יבשות נפרדות? מסתבר כי מי שרוצה שיאמינו לו, כי יצא למלחמת מגן צריך לטעון שהצד השני פתח במלחמה. אם הצד השני פתח במלחמה - למה הביון שלנו לא התריע על כך מראש?

מול טענות של הצבא על חוסר אינפורמציה מספקת בנושא המנהרות, שגרמה לדעת מפקדיו להרג מיותר של חיילים, פנה השב"כ לשימוש בנשק הרגיל שלו עליו התחנכו דורות של פעיליו: השקר. הניסיון שנצבר במשך עשרות שנים לפחות מאז אירועי קו 300, מלמדנו שהשב"כ משקר רוב הזמן. אנשיו משקרים לבתי משפט, לוועדות חקירה וכמובן לציבור דרך העיתונות. בתוך רשת ההתפארות והכזב שטוותה ההנהגה הפוליטית, היה גם השב"כ חייב להעלות את קרנו ולהדגיש את חלקו ב"ניצחון". כך הומצאה ההתרעה שכביכול העידה על רצון חמאס למלחמה בקיץ ושכביכול נמסרה לצבא ולדרג המדיני. ראש השב"כ מצא עצמו מסובך ברשת ההונאה והשקר שיצרו הממונים עליו והוא בטיפשותו רק ניסה להשתלב בה. זו הסיבה שנתניהו האחראי על השב"כ וגם על הצבא, בחר לטאטא את מלחמת הגנרלים אל מתחת לכיסאו ולא לשלוח את הגנרלים הניצים הביתה. השקרנים והשוטים ממשיכים לאייש את המערכת. בסופו של דבר התברר שצדק אחמד טיבי כאשר קבע: "אנשי שב"כ שיוצאים החוצה מהווים סכנה לביטחון ישראל. מרגע שהערבים יבינו עם מי יש להם עסק, הם יפסיקו לפחד" (נ. ברנע -ידיעות אחרונות 13.11.2014).

באותו עניין
ביום שלישי 18.11.2014, הופיע ראש השב"כ בוועדת החוץ והביטחון ובין הדברים אליהם התייחס היו שתי נקודות חשובות. האחת, בניגוד לטענות נתניהו הוא הסביר כי "אבו מאזן אינו מעודד טרור ואינו תומך בו" (הארץ 19.11.14). נקודה חשובה שנייה הייתה קביעתו של יורם כהן, כי ההסלמה בירושלים היא תוצאה של רצח הנער אבו ח'דייר על ידי יהודים ועליית חברי הכנסת להר בבית (שם). הוא כמובן לא התייחס למדיניות הענשת המשפחות על ידי הריסת בתיהם, ופלישת מתנחלים לשכונות ערביות, השופכות גם הן שמן על המדורה. ומה קרה שראש השב"כ החליט לא לשקר לפחות בשתי הנקודות הנ"ל? דרישות להדיחו כבר עלו מצד הגורמים האחראים לבעירה.